הסופה מתקרבת לחופי ישראל ואחריה תפתח עונת זריעת הבלוטים.

למרות המלחמה יצמחו כאן אלונים

והטבע צומח שוב

יומיים אחרי שכתבתי את הפוסט הקודם פרצה המלחמה שעוד אין לה שם.

בזמן שהרוצחים השתללו באדמת הנגב המערבי ינקו האלונים בהדום השומרון את מי הגשמים המוקדמים.

במקביל לרצח ולחשכה קלטו האלונים אור ושמש.

במקביל להרג הנמשך צמחו האלונים.

במקביל למוות מבשיל דור חדש של בלוטים, שמי יתן ויצל על ילדי העתיד.

זו פראזה ציונית ותיקה אבל נכונה מתמיד.

החורש שעיטר את גבעות הדום השומרון נכרת כמעט לחלוטין בתקופה הערבית-תורכית.

כל עץ אורן וברוש ביער נשתל ע"י קרן קיימת וכל ניסיונותי מצביעים על כך שהדרך היחידה להחזיר את חורש האלון והאלה היא לזרוע את הבלוטים בצל האורנים.

רק אנחנו מסוגלים לעשות את זה,

רק מי שאוהב את ילדיו יותר משרוצה לרצוח את ילדי האחרים מסוגל לזאת.

ולכן,

חמוש באקדח, באופטימיות ומיינדפלאו  יצאתי ללקט בלוטים מיובל נחל רבה הצמוד לאלקנה, שם שרדו כמה עצי אלון מניבי בלוטים הקרובים ביותר ליער ראש העין שצומח גם הוא על גדות הנחל על מנת להחזיר את שפיותי לכאן ועכשיו ועטרת האלונים ליושנה.

מי יתן ועד טו בשבט נוכל לזרוע אותם יחד, תושבי ראש העין, בחלקה שדללה קק"ל.